תעשיית הרכב בעולם, במיוחד המערבית (אירופה, ארצות הברית ויפן) נמצאת באחד המשברים הגדולים ביותר. פיתוח של רכבים חשמליים לא רווחי אבל הכרחי בגלל סנקציות של איגודים ומדינות, פיתוח דגמים חדשים לא משתלם כי עוד מעט גם הם יצטרכו להיות חשמליים, אבל טויוטה בשלה – היא חשפה לנד קרוזר קטן בשם LAND CRUISER FJ.
ההחלטה של טויוטה להשיק דגם חדש בתקופה כל כך מאתגרת מעוררת תהיות. בזמן שיצרניות רכב אחרות מקפיאות פיתוחים ומצמצמות בקווי ייצור, היפנים ממשיכים להשקיע במנועי בנזין מסורתיים. זו הימור נועז או אולי סימן לביטחון יתר?
רכב שטח אמיתי בגודל קומפקטי – נישה צרה
הוא קטן בהרבה מהמידות של הלנד קרוזר הרגיל והוא בא למלא נישה די מצומצמת: רכב שטח אמיתי אבל קטן.
בקטגוריה הזאת אפשר למצוא את סוזוקי ג'ימני, פורד ברונקו ספורט וג'יפ רנגייד. השוק של רכבי שטח קומפקטיים אכן קיים, אבל הוא מצומצם יחסית. סוזוקי ג'ימני הפך לאייקון בזכות העיצוב החמוד והיכולות המרשימות שלו בשטח, פורד ברונקו ספורט מנצל את המורשת האמריקאית של המותג, וג'יפ רנגייד משלב בין נוחות עירונית ליכולות שטח. השאלה היא איפה בדיוק מוצא את עצמו ה-FJ החדש? טויוטה טוענת שהלנד קרוזר FJ נוצר בהשראת הלנד קרוזר הצבאי המקורי משנת 1951. הקשר למורשת ההיסטורית הוא כמובן חשוב למותגים יפניים, במיוחד כשמדובר בשם אייקוני כמו לנד קרוזר. אבל האם השראה היסטורית מספיקה כדי להצדיק רכב חדש בשנת 2025?
עיצוב שמעורר שאלות
הבעיה היא שמאז עברו מעל 70 שנה ועכשיו הוא מיועד לשוק הפרטי – העיצוב הזה נראה כמו שילוב של חיסכון בעלויות ייצור לצד "לעשות דווקא" לכל מי שלא ינהג ברכב כדי שיצטרך לראות את הדבר הזה מבחוץ.
העיצוב התעשייתי והמינימליסטי אולי עובד במשאיות צבאיות או ברכבי עבודה, אבל כשמדובר ברכב פרטי שעולה עשרות אלפי דולרים, הציפיות שונות. הצרכנים רוצים לא רק פונקציונליות אלא גם אסתטיקה, נוחות ותחושה שהם קיבלו ערך תמורת הכסף. זה נכון שיש לו חספוס ואגרסיביות שבהחלט מציגה שמדובר ברכב שטח אמיתי, אבל אי אפשר לקרוא לדבר הזה יפה והוא גם בכלל לא פרופורציונלי, לעומת סוזוקי ג'ימני למשל. הגלגלים קטנים מידי, החרטום ארוך ומחודד, הקו של חלונות הצד מנסה להיות משהו אבל הוא כלום והפנסים האחוריים נראים כאילו הוסיפו אותם אחרי שהרכב כבר היה מוכן כי שכחו אותם. הפרופורציות הן הבעיה המרכזית.
כשמסתכלים על הרכב מהצד, הוא נראה כאילו מורכב מכמה רכבים שונים שהודבקו זה לזה. החלק הקדמי ממשיך הרבה מעבר למה שהיה נראה הגיוני, הגלגלים נבלעים בתוך הקשתות ויוצרים תחושה של חוסר יציבות ויזואלית, והחלק האחורי נראה כאילו נחתך באמצע. בהשוואה לג'ימני, שמצליח להיות חמוד, מאוזן ומושך את העין למרות הממדים הקטנים, ה-FJ פשוט לא עובד. יש הבדל בין מינימליזם מכוון לבין עיצוב שנראה לא גמור.
נתונים טכניים – יכולות מעורבות
גם על הצד הטכני הוא לא ממש מרשים.
אמנם יש לו מערכת הנעת 4X4 אמיתית, מרווח גחון מרשים, זוויות נטישה וגישה שלא מביישות את לנד קרוזר המקורי, אבל המנוע הוא בנזין בנפח של 2.7 ליטר שמייצר הספק של 163 כוח סוס. 163 כוחות סוס זה לא מעט, אבל זה גם לא הרבה לרכב שטח שמשקלו כנראה לא פחות מ-1.6 טון. לשם השוואה, ג'ימני מסתפק ב-102 כוחות סוס אבל שוקל הרבה פחות, ופורד ברונקו ספורט מציע עד 250 כוחות סוס בגרסה החזקה.
היכולות בשטח קיימות על הנייר, אבל האם הכוח מספיק כדי לממש אותן? מערכת ההנעה הרבע-גלגלית היא כמובן יתרון משמעותי, והיא הופכת את ה-FJ למתחרה אמיתי בקטגוריה. אבל כאן עולה שוב השאלה – מי באמת הולך לקחת את הרכב הזה לשטח קשה? ומי שכן מתכוון לעשות את זה, האם לא יעדיף רכב מוכח יותר? גם המרווח הפנימי לא באמת משפחתי בגלל שבסיס הגלגלים קצר (2.58 מטר) אז אין כמעט מקום רגליים ליושבים מאחור ותא המטען לא באמת יכול לשמש כתא מטען לרכב שמיועד לטיולים וקמפינג. בסיס גלגלים של 2.58 מטר זה קצר מאוד. לשם השוואה, ג'ימני עומד על 2.25 מטר אבל הוא גם לא מתיימר להיות רכב משפחתי. ברונקו ספורט מציע 2.67 מטר ויש לו שורה אחורית הרבה יותר נוחה. כשמסתכלים על תמונות הפנים של ה-FJ, רואים בבירור שהנוסעים האחוריים יצטרכו להתפשר על נוחות בסיסית. תא המטען הוא אכזבה נוספת. רכב שמתיימר להיות מתאים לטיולים וקמפינג חייב להציע מרחב מטען סביר. כשאין מקום לציוד קמפינג, שקי שינה, ציוד בישול ואולי אופניים או ציוד ספורט, מה בדיוק עושים עם הרכב? נהיגה יומיומית בעיר? לשם כך יש רכבים הרבה יותר מתאימים.
תא מטען על הגג – הפתרון של טויוטה?
בקיצור, נראה שטויוטה לנד קרוזר FJ נוצר בעיקר בשביל לחנות על מדרכות ולעשות רושם בחניון של הבניין.
כי הוא לא מתאים לנהיגת כביש, הוא לא מיועד לטיולי שטח ומי שכן ירצה לקחת אותו לקצה, ייצטרך להשקיע בהרבה תוספות שבטח טויוטה כבר דאגה לפתח כדי למכור יחד עם הרכב – תא מטען על הגג, גלגלים גדולים יותר ועוד. זו אסטרטגיה עסקית מוכרת – למכור רכב "בסיסי" במחיר לא נמוך, ואז להציע קטלוג ארוך של אביזרים ושדרגים שהופכים אותו לשמיש באמת. תא מטען על הגג יפתור את בעיית המטען, גלגלים גדולים יותר יתקנו את הפרופורציות, מגני תחתית ישפרו את היכולות בשטח, וכך הלאה. הבעיה היא שכשמסכמים את כל התוספות האלה, המחיר כבר לא נראה תחרותי. ולמה בעצם לא לקנות רכב שמגיע שלם ומושלם כבר מהיצרן?
האם יגיע לישראל?
אנחנו לא יודעים אם טויוטה לנד קרוזר FJ יגיע לישראל אבל כן ידוע לנו שמדובר ברכב שמיועד גם לשוק המערבי.
השוק הישראלי אוהב רכבי שטח, במיוחד כאלה עם שם מוכר כמו לנד קרוזר. אם המחיר יהיה תחרותי והרכב יוצע עם ערכת ציוד סבירה, יתכן שנראה אותו על הכבישים. אבל כשלוקחים בחשבון את העיצוב הבעייתי, המרווח הפנימי המוגבל והתחרות הקיימת, קשה לראות איך הוא יצליח. אולי טויוטה יודעת משהו שאנחנו לא יודעים. אולי יש ביקוש גדול לרכב כזה בשווקים אחרים. אבל מבט ראשוני על ה-LAND CRUISER FJ מעלה יותר סימני שאלה מתשובות.
