ניסאן ג'וק

תיאור

ניסאן ג’וק הוא אחד מאותם רכבים שלא עוברים ברחוב מבלי שתסובב אחריהם את הראש. כשהוצג לראשונה ב־2010, הוא היה משהו אחר לגמרי – עיצוב אקסטרווגנטי, כמעט חייזרי, שלא השאיר אף אחד אדיש. היו כאלה שהתאהבו מיד, והיו כאלה שנרתעו מהמראה המוזר. מה שבטוח – ניסאן הצליחה ליצור שפה עיצובית חדשה לז’אנר הקרוסאוברים הקטנים.

הדור השני, שהוצג ב־2019 והגיע לארץ זמן קצר לאחר מכן, מנסה לשמור על הייחודיות אבל להיות נגיש יותר. הוא מבוסס על פלטפורמת CMF-B של רנו־ניסאן, אותה אחת שנמצאת גם בקליאו וקפצ’ור. במילים אחרות – ניסאן לקחה מתכון מוכר והכניסה לו את הטעמים שלה. בישראל, הג’וק נתפס כאלטרנטיבה למי שמחפש קרוסאובר קטן עם קצת אופי, קצת יוקרה, והרבה תשומת לב מהסביבה.

עיצוב חיצוני – עדיין מחלוקתי

הג’וק החדש עבר ליטוש כדי להפוך את הקווים שלו ליותר מודרניים, אבל הוא עדיין שומר על חזות מיוחדת. הפנסים הקדמיים הצרים מעל יחידות עגולות גדולות, הגג המשתפל לאחור, וידיות הדלתות האחוריות המוסתרות – כולם אלמנטים שנשארו מהדור הראשון.

לטעמי, זה יתרון עצום: בעולם שבו רוב הקרוסאוברים נראים כאילו הוזמנו מאותה תבנית, הג’וק בולט. מצד שני, לא כולם מתחברים לעיצוב הזה, ויש מי שיראו בו "מתאמץ מדי". במילים פשוטות – מי שמחפש רכב סולידי לא ימצא כאן את מבוקשו.

מבחינת מידות, הג’וק מציע אורך של כ־4.2 מטר, רוחב של כ־1.8 מטר ובסיס גלגלים של 2.6 מטר. זה הופך אותו לדי קומפקטי, ועדיין מרווח יותר מהדור היוצא.

תא הנוסעים – צבעוני, אך לא מושלם

בפנים, ניסאן בחרה בקו עיצוב צעיר עם אפשרות לשילובי צבעים. לוח המחוונים מודרני, יש מסך מולטימדיה מרכזי עם תמיכה ב־Apple CarPlay וב־Android Auto, והמושבים הקדמיים נוחים ותומכים. בגרסאות הגבוהות אפשר גם למצוא ריפודי אלקנטרה ותפירות קונטרסט שמוסיפות תחושה יוקרתית.

אבל לא הכול ורוד. איכות החומרים משתנה: החלק העליון רך ונעים, אבל ככל שיורדים למטה מוצאים פלסטיקים פשוטים למדי. המושב האחורי מציע שיפור לעומת הדור הקודם, אבל עדיין צפוף יחסית אם שלושה מבוגרים מנסים לשבת שם. תא המטען בנפח 422 ליטר בהחלט שימושי לקטגוריה, אם כי לא מהגדולים ביותר.

בכל הנוגע לטכנולוגיה, המסך עובד בסדר אבל לא תמיד הכי מהיר. מי שהתרגל למערכות של יונדאי או פולקסווגן ירגיש את הפער.

יחידת הנעה וביצועים – שלושה צילינדרים עם טורבו

בישראל מוצע הג’וק עם מנוע 1.0 ליטר טורבו בנזין, שלושה צילינדרים, שמפיק 114 כ"ס ומומנט של 20.4 קג"מ. התיבה היא אוטומטית כפולת מצמדים (DCT) עם שבעה הילוכים. הנתונים על הנייר לא מרשימים במיוחד, אבל בנהיגה יום־יומית הוא מרגיש חי יותר ממה שהמספרים מציעים.

בנסיעה עירונית המנוע נמרץ מספיק, אבל תחת עומס מורגש שהוא מתאמץ. התאוצה ל־100 קמ"ש אורכת כ־11 שניות – רחוק מלהיות ספורטיבי. מי שמחפש יותר כוח יצטרך להסתפק בעיצוב הספורטיבי בלבד, כי בישראל אין גרסאות חזקות יותר.

צריכת הדלק הממוצעת נעה סביב 14–15 ק"מ לליטר בשימוש רגיל, וזה נתון מכובד מאוד ביחס לקטגוריה. גרסת היבריד שנוספה לאחרונה באירופה עוד לא נמכרת רשמית בארץ, וחבל – כי היא הייתה יכולה לתת יתרון גדול מול מתחרות כמו טויוטה CH-R.

נוחות והתנהגות כביש – מאוזן, אבל לא מושלם

הג’וק מתנהג כמו שמצופה מקרוסאובר קטן: הוא מרגיש יציב ובטוח, אבל לא מתיימר להיות מכונת נהיגה. ההיגוי קל, קל מדי אפילו, והמתלים מכוילים יחסית על הצד הקשיח. המשמעות היא שברוב הזמן הוא מתמודד יפה עם כבישים מפותלים, אבל על שיבושים עירוניים חדים הוא פחות נעים.

בידוד הרעשים בינוני – רעשי כביש ורוח חודרים במהירות גבוהה. לא משהו חריג לקטגוריה, אבל בטוח לא ברמה של רכבי פרמיום.

בטיחות – הציוד מרשים

כאן יש לניסאן נקודות זכות. הג’וק מגיע עם מערכות מתקדמות כסטנדרט ברוב הגרסאות: בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, בקרת סטייה מנתיב עם תיקון אקטיבי, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים ומערכת התראה על שכחת ילד במושב האחורי.

בדירוגי מבחני הריסוק של Euro NCAP הדגם החדש קיבל חמישה כוכבים, וזה שם אותו בחזית הקטגוריה.

אבזור וגרסאות בישראל

יבואנית ניסאן משווקת את הג’וק בישראל בכמה רמות גימור, כשההבדלים הם בעיקר באבזור הפנימי והמערכות האלקטרוניות. כבר בגרסת הבסיס תמצאו מפתח חכם, מצלמת רוורס ומסך מולטימדיה. בגרסאות הבכירות יש חישוקי 19 אינץ’, ריפודי אלקנטרה, מערכת שמע משודרגת ותאורת LED מלאה.

מתחרים

השוק הישראלי מוצף במתחרים לג’וק:

• יונדאי קונה – מציעה יותר מנועים וגרסאות היברידיות/חשמליות.

• קיה סטוניק – פשוטה וזולה יותר, פחות מאובזרת.

• טויוטה CH-R – עיצוב ייחודי גם כן, אבל עם יתרון גדול בצריכת דלק בזכות ההיברידית.

• פיג’ו 2008 – מהודרת ומודרנית יותר, עם מנועי טורבו חזקים יותר.

• סקודה קאמיק – רכב פרקטי ונוח יותר למשפחות, גם אם פחות מיוחד.

ביחס אליהם, הג’וק הוא הרכב למי שרוצה לבלוט. הוא פחות פרקטי, אבל יותר מיוחד.

מחיר ושווי תמורתו

מחירי הג’וק בישראל מתחילים בסביבות 135 אלף שקלים ויכולים להגיע ל־150 אלף שקלים ואף יותר בגרסאות המאובזרות. במחיר הזה אפשר למצוא מתחרות שנותנות יותר כוח או יותר מרחב, ולעיתים גם שילוב של שניהם.

אבל הג’וק לא משחק במשחק הזה. הוא מציע משהו אחר – עיצוב ואופי. מי שמוכן לשלם על ההבדל הזה ייהנה מרכב שלא הולך לאיבוד בחניון. מי שמחפש מקסימום תמורה לשקל, ימצא אופציות טובות יותר.

סיכום – למי זה מתאים?

ניסאן ג’וק הוא רכב שלא מנסה לרצות את כולם. הוא פונה למי שמעדיף רכב ייחודי על פני רכב פרקטי, למי שמוכן להתפשר קצת על מרחב ונוחות כדי ליהנות מעיצוב שונה ומתחושה מיוחדת על ההגה.