חברת סלייט האמריקאית החדשה מגיעה עם גישה "מהפכנית" לשוק הרכב: פשטות מקסימלית, הורדת עלויות דרך ויתור על כל מה שנחשב בעיני רבים לחלק בלתי נפרד מחוויית הרכב המודרנית, והתמקדות ב"אמינות". כן, שמעתם נכון. בעולם שבו יצרניות מתחרות על מי תדחוף לנו יותר מסכים נוצצים ומערכות מולטימדיה מורכבות, סלייט רוצה שנחזור לחלונות מנואלה וכפתורים פיזיים. זה נשמע כמו רעיון שיווקי מקורי, אבל האם זה באמת רכב שאפשר לקחת ברצינות?
מנכ"ל סלייט, כריס ברמן, מדבר גבוהה על "החזרת הכוח לידי הלקוחות" ועל פלטפורמת טנדר רדיקלית שיכולה להפוך מטנדר דו-מושבי לרכב פנאי חמישה מושבים. על הנייר זה נשמע מעניין, אבל כשמתחילים לרדת לפרטים, עולות כמה תהיות רציניות.
הטנדר החשמלי הדו-מושבי של סלייט מגיע בתצורה אחת ויחידה מהמפעל. אין אפשרויות, אין שדרוגים. רק מה שיש. המראה מוגדר כ"נקי ועל-זמני", אבל אם נהיה כנים, הוא כנראה ייראה בעיקר… בסיסי. חישוקי פלדה מבחוץ, חלונות מנואלה ומזגן עם כפתורים בפנים. זה לא רכב, זה נשמע כמו סוג של קונספט נייד שמנסה למשוך את הנוסטלגיה של דור שלא באמת זוכר מה זה חלון מנואלה.
הקטע של "התאמה אישית בלתי מוגבלת" דרך יותר מ-100 אביזרים נשמע מבטיח, אבל זה גם מעלה תהיות לגבי האיכות והבטיחות של אותם אביזרים, במיוחד כשחלקם מיועדים להתקנה עצמית. הרעיון של קיט SUV שטוח-אריזה שהופך את הטנדר לרכב פנאי נשמע כמו פתרון גאוני למי שגר בדירת סטודיו ויש לו זמן פנוי בסופי שבוע להרכבת רכב. אבל עבור רוב האנשים, זה פשוט נשמע כמו עוד כאב ראש פוטנציאלי.
ובמקום מערכת מולטימדיה מתקדמת, סלייט מציעה לנו "להביא את הטכנולוגיה שלנו" עם תושבת אוניברסלית לטלפון ושקע USB. הרשו לי להיות סקפטי. זה קצת מזכיר את הניסיונות הכושלים ליצור "סמארטפון מודולרי" – רעיון שנשמע טוב על הנייר אבל התגלה כמסורבל ולא פרקטי בחיים האמיתיים. האם אנחנו באמת רוצים לחבר את הטלפון שלנו לכל פונקציה ברכב? מה יקרה כשהטלפון יתיישן או יתקלקל? האם כל חווית הנהיגה שלנו תהיה תלויה במכשיר הנייד שלנו?
מבחינת הנעה, סוללה של 52.7 קוט"ש עם טווח נסיעה משוער של כ-240 ק"מ זה סביר, אבל לא מרשים בשנת 2025. האופציה לסוללה גדולה יותר משפרת את המצב, אבל זה עדיין לא מתחרה בטווחים שמציעות יצרניות אחרות. הטעינה דרך שקע NACS היא סטנדרטית, אבל זה לא מפצה על תחושת ה"פשרה" הכללית של הרכב.
ההבטחה לבטיחות גבוהה היא כמובן חשובה, אבל קשה להעריך אותה בלי לראות תוצאות מבחני ריסוק עצמאיים. ובנוגע למחיר המיועד של פחות מ-20,000 דולר אחרי הטבות מס – זה אולי האספקט הכי אטרקטיבי, אבל צריך לזכור ש"אתה מקבל מה שאתה משלם עליו".
הייצור בארה"ב ומודל המכירה הישיר לצרכן הם נקודות זכות, אבל זה לא מספיק כדי לפצות על התחושה הכללית שמדובר ברכב שהוא יותר גימיק מאשר כלי תחבורה רציני. סלייט מנסה לפנות לקהל שמחפש פשטות וזול, אבל האם הקהל הזה באמת מוכן לוותר על כל הנוחות והטכנולוגיה שאנחנו רגילים אליהם ברכב מודרני?
בסופו של דבר, סלייט טראק מרגיש יותר כמו ניסוי מעניין או הצהרה רעיונית מאשר מתחרה אמיתי בשוק הרכב החשמלי. הרעיון של רכב מודולרי וניתן להתאמה אישית הוא נחמד, אבל הביצוע בפועל מעורר לא מעט סימני שאלה. אנחנו כבר ראינו חברות מנסות את הגישה ה"פשוטה וזולה" בשוק הטלפונים הסלולריים, ורובנו זוכרים איך זה נגמר. האם סלייט תצליח במקום שבו אחרים נכשלו? רק הזמן יגיד, אבל כרגע, קשה להסתכל על הטנדר הזה כעל משהו שהוא מעבר לקונספט משונה עם גלגלים.
