מאזדה 6e היא הגרסה החשמלית שנועדה להחליף את מאזדה 6 הוותיקה, זו שנמצאת איתנו כבר יותר מדי זמן ללא שינוי משמעותי. בפועל, הדגם הישן כבר לא זמין להזמנה בישראל, והמותג היפני היה חייב להביא תחליף. ה־6e נחשפה לפני כשנה בסין, ומאותו רגע החלו לזרום ביקורות לא פשוטות – לא בגלל טכנולוגיה או נתונים, אלא בגלל שהפעם מדובר במכונית שבנויה על פלטפורמה סינית של צ'אנגאן דיפאל S07, ומיוצרת באותו מפעל. מה שייחד את מאזדה לאורך השנים – האמינות והדיוק היפני – קיבל מכה תדמיתית ברגע שהידיעה הזו יצאה.
כעת, אחרי המתנה ארוכה, הגרסה האירופית של ה־6e, זו שגם תגיע לישראל, נוחתת בשוק עם מבחני דרכים רשמיים. והתוצאות? בואו נגיד שהביקורות מנסות לפרגן אך לא מצליחות.
אסטרטגיה של הכל מהכל
מאזדה, כמו מהמר עם ניסיון, לא בחרה רק בסוס אחד לרוץ איתו – היא פשוט הימרה על כולם. במקום לבחור טכנולוגיה אחת, היא מפתחת במקביל מנועי בנזין, דיזל, היברידיים, היברידיים נטענים, מאריכי טווח (Range Extender) ואפילו ממשיכה להשקיע בשני סוגי מנועי בנזין – בוכנה ורוטורי. זה אומר שתאורטית היא לא יכולה להפסיד, אבל בשביל יצרנית קטנה כמו מאזדה, מדובר בהמון תקציב שאין.
ה־6e עצמה תוצע בגרסה חשמלית מלאה (EV), פלאג־אין היברידית (PHEV) ו־Range Extender, אם כי לאירופה, לפחות כרגע, מגיעה רק גרסת ה־EV.
נתונים טכניים – טווח, סוללה וטעינה
בגרסת ה־Standard Range תקבלו מנוע אחורי עם 258 כ"ס (PS) המחובר לסוללת LFP בקיבולת 68.9 קוט"ש. הטווח המוצהר עומד על 481 ק"מ (299 מייל), והנתון המרשים כאן הוא היעילות – 4.34 מייל לכל קוט"ש. טעינת DC בקצב שיא של 165 קילוואט מאפשרת טעינה מ־10% ל־80% בכ־25 דקות, עם תוספת של כ־240 ק"מ טווח ב־15 דקות טעינה. טעינת AC מוגבלת ל־11 קילוואט – וזה חבל, כי המתחרות מציעות כבר 22 קילוואט.
גרסת ה־Long Range מגיעה עם סוללת ליתיום־יון בקיבולת 80 קוט"ש, טווח של 555 ק"מ (345 מייל), אבל כאן הקצב יורד: ההספק יורד ל־244 כ"ס, והטעינה המהירה איטית בהרבה – שיא של 90 קילוואט DC, שמשמעותו 45 דקות לטעינה מ־10% ל־80%. כלומר, אלא אם אתם חייבים את אותם 46 ק"מ נוספים בטווח, הגרסה הקצרה עשויה להיות הבחירה ההגיונית.
ממדים ומרווח
עם אורך של 4,921 מ"מ ורוחב של 1,890 מ"מ, ה־6e היא מכונית גדולה – ארוכה בכ־20 ס"מ מטסלה מודל 3, וקצת קטנה יותר מפולקסווגן ID.7. בפנים, יש מרווח טוב לנוסעים, אם כי כמו בכל רכב חשמלי, רצפת תא הנוסעים הגבוהה מקצרת מעט את מרווח הרגליים מאחור. תא המטען מציע 466 ליטר (לאחר "תיקון" של מאזדה מהנתון הראשוני – 330 ליטר), והוא עמוק אך רדוד יחסית. בנוסף, יש תא קדמי (Frunk) של 72 ליטר – עם אפשרות לסל ייעודי להוצאת המטען בקלות.
תא נוסעים וטכנולוגיה
כאן מאזדה מצליחה לעלות רמה מול מתחרות המיינסטרים – חומרים איכותיים, כולל גימור דמוי סוויד בדלתות שמזכיר נעלי בית יוקרתיות, וגג פנורמי ענק כסטנדרט בכל הדגמים. מערכת המולטימדיה כוללת מסך 14.6 אינץ' עם שליטה במחוות – שמספקת יותר הזדמנויות למבוכה מול הנוסעים מאשר לשימוש אמיתי. בנוסף, יש תצוגה עילית על השמשה עם מציאות רבודה (AR HUD) שמציגה חיצים של הניווט על הדרך עצמה.
מן הצד הפחות נוח – גם הפעלת המגבים וגם אורות הרכב קבורים בתפריטי המסך, וזה פחות אינטואיטיבי לנהגים שרגילים למתגים פיזיים.
ביצועים ותחושת נהיגה
גרסת ה־Standard Range היא גם המהירה יותר: 258 כ"ס, 32.6 קג"מ (320Nm) לגלגלים האחוריים, 0–100 קמ"ש ב־7.6 שניות. גרסת ה־Long Range כאמור איטית יותר – 7.8 שניות. בשתי הגרסאות, ה־6e מרגישה מאוזנת עם חלוקת משקל כמעט מושלמת, הנעה אחורית ומתלים אחוריים רב־חיבוריים. ההיגוי מעט מוזר סביב מרכזו, אך בסך הכול התחושה ספורטיבית יותר מהממוצע בקטגוריה.
עיצוב – אכזבה אישית
אני לא מתבייש להגיד – התאכזבתי מאוד מהעיצוב של מאזדה 6e. וזה לא סתם "לא אהבתי" – מדובר באכזבה אישית גדולה, כי אני זוכר את הרגע המדויק שבו התאהבתי במאזדה. זה היה בתערוכת אוטומוטר בגני התערוכה בשנת 2008. מאזדה הביאה לשם דגם קונספט מטורף – רכב שנראה כמו חללית, עם קווים זורמים, חזית אטומה בלי גריל, בלי מקום למנוע בנזין, כזה שאתה רק מסתכל עליו ואתה יודע שהוא העתיד. כל פרט היה נראה כאילו הוא יצא מסרט מדע בדיוני – פנסים דקים שנמשכים לאחור, פרופורציות שמושכות אותך להסתכל שוב, תחושה שזה רכב שכולו טכנולוגיה וחזון.
מאז אותו יום, כל פעם שמאזדה הציגה רכב חדש, הייתי עוקב ורואה איך היא מתקרבת, לאט אבל בטוח, לעיצוב של הקונספט ההוא. חשבתי לעצמי – כשהם יעשו את הקפיצה לחשמלי, בטח שב־2025, הם יפציצו עם משהו שיגרום לכולם להסתובב ברחוב. משהו שיראה כמו המשך ישיר של אותה חללית מהתערוכה.
בפועל? ה־6e נראית כמו עוד סדאן חשמלית מודרנית. כן, היא אלגנטית, כן, היא מאווררת ונקייה בעיצוב שלה – אבל היא רחוקה שנות אור מהחזון ההוא. היא לא גורמת לך לעצור ולהגיד "וואו", היא לא משדרת את הייחודיות שהייתה אז למאזדה, ולא מייצרת את הריגוש של רכב שמראה לך לאן המותג הולך בעשור הבא. מבחינתי, זה פספוס ענק – במיוחד כשגם את הייצור הוציאו לסין, מה שגוזל מהמותג עוד חתיכה מהזהות המקורית שלו.
