הקדמה: מהפכה שנחתה עלינו מהר מדי
את מהפכת הרכב החשמלי קיבלנו ישר לפנים, ממש בשיא תקופת הקורונה והסגרים. ההשקה של ג’ילי גיאומטרי C סימנה את תחילת הדרך: קרוסאובר קומפקטי שהציע טווח של כ־400 ק"מ, מנוע בהספק של 200 כ"ס ומחיר דומה לטויוטה קורולה. ההצלחה הראשונית פתחה את הדלת למבול של דגמים חשמליים – מותגים חדשים לחלוטין לצד יצרניות וותיקות שנכנסו בכל הכוח לשוק. טסלה, BYD ואחרות הפכו לשמות מוכרים כמעט בן לילה.
אבל ארבע שנים אחרי, כשאנחנו מביטים לאחור, אפשר כבר לשאול ברצינות – למה לא לקנות רכב חשמלי? האם מדובר באמת במהפכה מתמשכת, או שמא בטרנד חולף שהתרסק לתוך המציאות הישראלית?
מחירים שלא עומדים בהבטחות
ב־2020, ההבטחה הייתה פשוטה: רכב חשמלי במחיר של רכב בנזין, עם הרבה יותר אבזור וטכנולוגיה. אלא שמאז המציאות השתנתה. מס הרכישה עלה, והיבואנים העלו מחירים עוד יותר – עד למצב שבו רכב חשמלי משפחתי עולה עשרות אלפי שקלים יותר מדגם בנזין דומה.
בשורה התחתונה: מה שהיה אמור להיות חלופה משתלמת הפך למוצר יקר, שפונה לקהל מצומצם. מי שתהה האם לקנות רכב חשמלי בגלל המחיר, מגלה היום שמדובר בהחלטה יקרה בהרבה מהצפוי.
מי שבאמת רצה – כבר קנה
נתון מעניין נוסף: רוב מי שהתלהב מהמהפכה, יכל להרשות לעצמו כלכלית, והייתה לו חניה פרטית להתקנת עמדת טעינה – כבר עבר לחשמלי. אין לו צורך לקנות שוב.
ומנגד, מי שאין לו חניה פרטית, או מי שחושש מהשקעה גדולה ברכב יקר ולא בטוח, פשוט לא נכנס למשחק. זה מצמצם מאוד את הביקוש בפועל. המסקנה ברורה: רכב חשמלי לא עומד להפוך לסטנדרט חדש, אלא נשאר מוצר נישתי – קצת כמו שרכבי דיזל מילאו פעם קטגוריה מסוימת, בלי להפוך לאלטרנטיבה עיקרית.
חרדת טווח והאלטרנטיבה ההיברידית
אחד החסמים הגדולים הוא חרדת הטווח. גם עם סוללות מתקדמות, אנשים לא רוצים לחשב כל הזמן איפה להטעין, כמה זמן ייקח ואם התחנה פנויה.
בדיוק כאן נכנסים לתמונה ההיברידיים והפלאג-אין: הם מציעים חיסכון אמיתי, טכנולוגיה בשלה יותר, ובניגוד לחשמליים – ממשיכים לנסוע גם כשהסוללה התרוקנה. עבור מי שתוהה האם לקנות רכב חשמלי או היברידי, התשובה הופכת פשוטה: ההיברידיים מעניקים את השקט הנפשי שחסר לחשמליים.
ירידת הערך – סימפטום, לא סיבה
נכון, ירידת הערך של רכבים חשמליים חדה בהרבה מזו של רכבי בנזין או היברידיים. אבל צריך להבין – זה לא מה שגרם לירידת הביקוש, אלא להפך. כשהשוק מתייבש ואין קונים, הערך יורד. מי שקונה רכב חשמלי היום יודע שהוא עלול להפסיד יותר במכירה חוזרת.
המסקנה: מי מחליף את הבנזין?
אחרי ארבע שנות ניסוי, התמונה מתבהרת. הרכבים החשמליים לא מצליחים לשכנע את רוב הנהגים בישראל. לעומתם, ההיברידיים והפלאג-אין צוברים פופולריות יציבה. הם לא טרנד מתפוצץ, אלא תהליך הדרגתי שבו אנשים עושים בחירה רציונלית, מבוססת ניסיון.
נכון להיום, מי ששואל למה לא לקנות רכב חשמלי, צריך להביט באלטרנטיבה: רכבי ההיבריד. הם מספקים כוח, טווח, אמינות ושמירת ערך טובה יותר – ובכך מהווים את היורש האמיתי לרכבי הבנזין.
סיכום
הרכב החשמלי בישראל עבר ארבע שנות מבחן – והתוצאה עגומה. המחירים עלו, הטכנולוגיה עדיין לא מספקת פתרון אמיתי לנהג הממוצע, ורק מי שמתאים לנישה מאוד מסוימת מוצא בו תועלת. לעומת זאת, ההיברידיים הפכו לבחירה ההגיונית לרוב הנהגים.
