יש מותגים שמספיק להזכיר את שמם כדי לעורר כבוד – מרצדס, ב.מ.וו, אאודי. ויש כאלה שכל אזכור שלהם מעלה בעיקר גיחוך קטן. אופל, לצערי, שייכת כבר שנים לקטגוריה השנייה. והפרונטרה החדשה? זו רק עוד הוכחה לכך. כי מה שיש לנו כאן הוא לא רכב שטח קשוח עם אופי גרמני, אלא סיטרואן C3 איירקרוס בתחפושת – עם לוגו של מותג שעדיין לא מצא לעצמו זהות אמיתית.
קצת היסטוריה – איך הגענו עד לכאן
כדי להבין את המצב העגום של אופל, צריך להסתכל אחורה. הפרונטרה המקורית הוצגה בשנת 1991, בתקופה שבה אופל הייתה תחת בעלות ג'נרל מוטורס. המכלולים נלקחו ישירות מאיסוזו רודאו, והרעיון היה פשוט: להציע לאירופאים רכב שטח אמיתי, אבל עם תדמית גרמנית יותר מכובדת. זה עבד – לפחות לרגע. אנשים חיפשו את הביטחון של מותג מוכר, גם אם בפועל קיבלו רכב יפני בתחפושת.
אבל משם ואילך המדרון היה תלול. באמצע שנות ה־2000 אופל כבר עמדה על סף קריסה, עד שב־2017 נרכשה על ידי קבוצת PSA (פיג'ו־סיטרואן). הייתה תקופה קצרה שבה נראה שהם מצליחים להחיות את המותג, אבל גם אז מה שקיבלנו היו בעיקר פיג'ואים וסיטרואנים עם גריל אחר.
היום, תחת תאגיד סטלנטיס – שמאגד בתוכו אינספור מותגים ומנסה לשרוד באמצעות חיתוך עלויות – המצב אפילו קשה יותר. סטלנטיס עובדת בשיטה פשוטה: לוקחים פלטפורמה אחת, מנוע אחד, ותיבת הילוכים אחת – ומלבישים אותם על כל מותג אפשרי, בלי לחשוב אם זה מתאים לאופי של המותג או לא.
פרונטרה 2025 – בלי קשר למקור
וזה מביא אותנו לפרונטרה החדשה, שהוזמנה מוקדם החל מאוגוסט 2025. שום קשר לדגם המקורי. אם ההוא היה רכב שטח אמיתי, 4X4 קשוח, שמסוגל לבלות את סופי השבוע שלו ברמת הגולן – החדש מעדיף את המדרכה מול הקוסמטיקאית בשכונה.
חשוב להבהיר: זה לא רכב גרוע. להפך. הפלטפורמה החדשה של PSA דווקא טובה. היא מציעה נוחות נסיעה גבוהה, יכולת להתמודד עם שבילי עפר, ואפילו קצת תחושה של SUV אמיתי. אפשר לבחור בין גרסה חשמלית יעילה מאוד עם טווח מכובד, לבין מנוע טורבו בנזין 1.2 ליטר עם שלושה צילינדרים שמוכר מכל דגמי פיג'ו וסיטרואן – לא מרגש, אבל חסכוני.
גם העיצוב לא רע בכלל. אופל שילבו כאן כמה מחוות לדגמי עבר שלהם, הקו הגרפי נקי ויחסית אלגנטי, והאפשרות לצבוע את הרכב בשני צבעים מוסיפה הרבה לסטייל. בפעם הראשונה מזה שנים אפשר לומר שאופל נראית קצת מגניבה.
אבל מה בעצם הייחוד?
ופה הבעיה. הפרונטרה החדשה היא עוד רכב בתוך שורה ארוכה של דגמים כמעט זהים. אותה פלטפורמה משמשת גם את ג'יפ אוונג'ר, אלפא רומיאו ג'וניור, סיטרואן C3 איירקרוס, אופל מוקה, פיג'ו 2008 ועוד כמה דגמים שמוכרים רק בארה"ב.
לג'יפ יש תדמית של מותג קשוח ואמריקאי, עם תחושה איכותית יותר. לאלפא רומיאו יש אופי ספורטיבי מובהק והיגוי חד, יחד עם מצבי נהיגה DNA ייחודיים. לסיטרואן יש מיתוג של נוחות וקלילות משפחתית.
ומה יש לאופל פרונטרה? שום דבר מזה. היא פשוט עוד גרסה, עם עיצוב קצת שונה. אין כאן טכנולוגיה ייחודית, אין חוויית נהיגה יוצאת דופן, אין בידול אמיתי. הצרכן יבחר בה בעיקר אם הוא מעדיף את העיצוב על פני זה של האחרים – לא כי היא מציעה משהו שאין לאחרים.
בין נוסטלגיה למציאות
בתור מי שגדל בבית עם שלוש אופל אסטרה, קשה לי לכתוב את זה. אני זוכר היטב את הניסיון של המותג להיות "הפולקסווגן של מעמד הביניים". אבל השנים חלפו, וכל מה שאופל עושה היום זה לנסות להישאר עם הראש מעל המים. היא לא מנסה להתחרות באמת ביצרנים הגרמניים הגדולים, לא במותגיות, לא בטכנולוגיה, ולא באיכות.
הנוסטלגיה אולי מרגשת – השם פרונטרה מעלה זיכרונות של רכב שטח אמיתי – אבל במציאות, מדובר ברכב עירוני די גנרי. כזה שמתאים להורים צעירים שמחפשים גובה ישיבה נוח, תא מטען סביר ומראה יחסית ייצוגי.
למי זה כן מתאים?
האופל פרונטרה לא מיועד להתחרות ב־SUV המשפחתיים הגדולים כמו יונדאי טוסון או קיה ספורטאז'. הוא קטן יותר ונמצא בקטגוריית הקרוסאוברים הקטנים – אלה שמציעים עיצוב "שטח" אבל בפועל מתפקדים כרכב עירוני עם קצת יכולת שבילים. המתחרים הישירים שלו הם פיג'ו 2008, סקודה קאמיק, רנו קפצ'ור, סיטרואן C3 איירקרוס ואפילו ניסאן ג'וק.
בתוך הקטגוריה הזאת, הפרונטרה בהחלט מציע כמה יתרונות – נוחות נסיעה טובה יחסית, אפשרות בחירה בין מנוע בנזין טורבו לבין גרסה חשמלית, ועיצוב חיצוני שמצליח למשוך תשומת לב. מצד שני, הוא לא מציע בידול אמיתי מול אותם מתחרים. אין כאן טכנולוגיה ייחודית, לא חוויית נהיגה ספורטיבית ולא תדמית פרימיום.
